גגות
ירוקים בארץ שחונה
מאת: אגרונום בני נול
כידוע, ישראל מאופיינת
במיעוט משקעים וסובלת ממחסור במים. הארץ משתרעת על פני ארבעה אזורים אקלימיים:
אקלים ממוזג עם משקעים של 700-1000 מ"מ בשנה, אקלים ים-תיכוני עם 400 מ"מ משקעים
בשנה, אקלים ערבתי עם 200-400
מ"מ משקעים בשנה, ואקלים מדברי עם פחות מ-200 מ"מ משקעים
בשנה. תקופת הגשמים היא מחצית השנה, בין אוקטובר למרץ, עם 50-60 ימי גשם בבמוצע.
מקורות המים מוגבלים ובנוסף הולכים ומצטמצמים.
הגגות הירוקים,
שנפוצו בישראל רק בשנים האחרונות, נאלצים להתמודד הן עם המחסור במים והן עם איכות המים
שגורמת להמלחת מצעי הגידול. הפתרונות לבעיית המחסור במים בגינון גגות בישראל כוללים:
שימוש בשיטות השקיה מתוחכמות, ניצול כוסיות אגירת המים באלמנט הניקוז, שימוש במצע
גידול אוגר מים (פרלייט) ושימוש במי מזגנים ומאגרי מי גשמים. בכדי לפתור את בעיית
המלחת המצע, יש צורך להשקות בעודף באופן קבוע ולהוסיף שטיפה של המצע אחת לכמה חודשים,
מה שגורם לבזבוז מים. לכן, בכל מקום בו ניתן, נעשה שימוש חוזר בעודפי מי ההשקיה של
הגגות להשקיית גינת הקרקע. צמצום בעיית
ההמלחה נעשה גם על ידי שימוש במצעי הגידול האינרטיים, שכן קל לשטוף אותם, שימוש
בצמחיה עמידה במליחות והשקיה במי עיבוי של מזגנים, מי-גשמים אגורים ומים מטופלים –
שאינם גורמים להמלחה.
גגות ירוקים
אקסטנסיביים, כפי שמקובל באירופה, אינם אפשריים במרבית האזורים האקלימיים בישראל.
לכן, האפשרות לצמצום מי ההשקיה הוא בגג ירוק סמי-אקסטנסיבי, או ב"גג חי".
הגגות הסמי-אקסטנסיביים כוללים צמחיה יובשנית שיובאה ואוקלמה בישראל כגון סוקולנטים
וצמחיה טבעית מקומית הדורשות תוספת מועטה של השקיה מלאכותית. גגות אלו מתבססים על ההשקפה,
כי צמחי נוי מסוגלים להיות במצב של עקה זמנית והנזק עדיין יהיה הפיך, שלא כמו בחקלאות.
האפשרות השנייה היא הגג החי (שקרוי בספרות גם "גג חום"), שמדמה את הטבע
ומטרתו העיקרית לעודד מגוון ביולוגי. בגגות אלו הקרקע הטבעית משמשת בתור מצע גידול
והצמחייה מבוססת על פרחי בר, גיאופיטים וצמחיה טבעית אחרת. הגג החי נהנה רק מגשמי ברכה, כך שכמו בסביבתו,
הצמחייה בו אמורה לפרוח בעיקר באביב. במציאות, בגלל המצע הרדוד יותר, הצמחיה בגג
החי מתייבשת מהר יותר מחברתה בקרקע. בכדי להאריך את תקופת הפריחה, יש צורך למעשה
בכ-50-80 ס"מ
של מצע על הגג. החסרונות בגג חי הם: א. אסתטיים, שכן המראה היבש באזורים אורבניים לא
מתאים לכל אחד; ב. קונסטרוקטיביים, שכן האדמה כבדה פי כמה ממצעים אינרטיים; ג.
אגרונומיים, כיוון שתאחיזת המים של הקרקע הטבעית טובה פחות ממצעים אינרטיים.
שני סוגי הגגות
הוקמו בישראל ואנו למדים רבות מהפיילוטים הללו. בשנתיים האחרונות הוקמו כשלושה
גגות ירוקים סמי-אקסטנסיביים, על מערכת גג ירוק של ZinCo ובתוך מצע פרלייט בגובה 7 ס"מ. הצמחיה נבחרה
מתוך רשימות שמפרסם משרד החקלאות לצמחיה חסכנית במים ועל פי ניסיונות שערך אגרונום
רן פאוקר מקיבוץ ניר-עוז בנגב. חלק
מהצמחים המומלצים לא שרדו את תנאי הגידול של הגג ומצע הגידול הרדוד, או שלא
התפתחו, כדוגמת הפיטוספוריום היפני הננסי (Pittospormum
tobira 'Wheelers Dwarf'), רגלנית אפריקאית (Portulacaria afra) 'אדומה' וקריסה גדולת-פרחים
ננסית (Carissa grandiflora dwarf). לעומתם, בין הצמחים המוצלחים
במיוחד, שהתפתחו מהר ואף שרדו תנאי ייבוש, מצאנו את הנציץ הלבן (Lampranthus
blandus), האפטניה הלבובה (Aptenia cordifolia) והטלמון הריסני (Drosanthemum hispidum). בנוסף, חלק מצמחי התבלין הוכיחו את עצמם כחזקים,
אך מחייבים תוספת השקיה, בהם אזוב מצוי (Origanum
syriacum), מרווה אפריקאית (Salvia Africana) ורוזמרין רפואי (Rosmarinus
officinalis) 'בלו לגון'.
בנוסף ללימודינו
המעשיים, הוקם לאחרונה מרכז מחקר ע"ש קדס לאקולוגיה של
גגות ירוקים, במכון לאבולוציה באוניברסיטת חיפה. המרכז מתמקד בהיבטים האקולוגיים
של גגות ירוקים באקלים ים תיכוני ויבחן את הנושא בהקשר המקומי. בין שאלות המחקר:
האם ניתן להקים באקלים הישראלי גגות ירוקים ללא השקייה, האם הצמחייה הארץ-ישראלית
יכולה להיות יעילה למטרת גגות ירוקים, האם שילוב של צמחייה מקומית על גגות ירוקים
יגדילו את המגוון הביולוגי של חרקים וצמחים בסביבה עירונית והאם ניתן לשלב השקיה
באמצעות מים אפורים על גג ירוק ובמקביל לטהרם על ידי צמחיית הגג. אנו מקווים, כי מחקרים אלו
יתרמו באופן משמעותי גם לידע המעשי שלנו.
המאמר פורסם לראשונה באנגלית בניוזלטר
של ארגון IGRA, אוקטובר 2013.