מאמר: קירות ירוקים והתאמתם לתנאים בישראל
מאז שפרצה לתודעה אפשרות הגינון האנכי – לפני חמש עשרה שנים באירופה ולפני ארבע או חמש שנים בישראל, נפוצו מוצרים רבים ומגוונים, עשויים חומרים וקונסטרוקציה שונים. מלבד היותם טרנדיים, הקירות הירוקים תורמים להקטנת זיהום האוויר, להפחתת האבק והערפיח, להקטנת איי החום העירוניים, מצננים את הסביבה, מהווים משטחים לחקלאות ולטבע עירוני ועוד. תחשבו בצדק, שאין הבדל בין תועלות אלו לתועלות של כל גינה ממוצעת, והדבר נכון בהחלט. אלא שיתרונם העיקרי של הקירות הירוקים הוא תוספת צמחיה במרחב שבאופן מסורתי איננו מגונן – המרחב האנכי; קירות ירוקים מורכבים על חזיתות מבנים, קירות פנימיים וגדרות.
בחלוקה מאוד גסה, ישנם קירות ירוקים "ייצוגיים" שמטרתם קודם כל עיצובית ואחר כך אקולוגית, וקירות ירוקים במגזר הפרטי או בקרב חוגים שמקדמים את נושא הקיימות, שמטרתם היא לרוב קודם כל אקולוגית, או גננית, ואחר כך עיצובית. הקירות הירוקים המעוצבים המקובלים בעולם עשויים לרוב מפלסטיק או מבד גאוטכני, חלקם מודולריים וחלקם לא. מוביל הסצנה הוא ללא ספק פטריק בלנק הצרפתי, שמקים בכל העולם קירות ירוקים ענקיים ומעוצבים להפליא בבד גאוטכני, לא מודולרי. לעומתם, קירות ירוקים שמטרתם היא אקולוגית בעיקר, נעשים בטכניקות שונות, לרוב על ידי שימוש בחומרים ממוחזרים (למשל משטחי עץ).

בתמונה: קיר נייד פורח
בטכניקה הנוכחית שלנו בקירות פורחים, אנו עושים שימוש בבד גאוטכני שמשמש בגינות גג למניעת נזק משורשים. יתרונות של הבד על הפלסטיק הוא גמישותו והפוטנציאל להכיל את השורשים לאורך שנים, ללא נזקים לקונסטרוקצית הקיר, ובלי ששורשי הצמחים יחנקו את עצמם. מבחינה גננית, חלוקת המים על ידי הבד נעשית באופן שווה לכל תכולת הכיס. החסרון בבד הוא הצורך בהסתרתו המלאה בצמחיה, במידה והוא בשמש, משום שהפגיעה שלו מהשמש קשה.
גינון אנכי הוא גינון במצע מנותק, כמו גינון גגות. כמו בגינת הגג, האתגרים העיקריים שלו בישראל הם מים, הזנה והמלחת המצע. הצמחים בקיר הירוק אינם מקבלים ממצע הגידול את ההזנה שלהם באופן טבעי, כמו שהיו מקבלים בקרקע, ולכן יש להוסיף להם חומרי דישון (דשן כימי, זבל או קומפוסט). על אחת כמה וכמה, כאשר עושים שימוש בפרלייט, שהוא חומר אינרטי (חומר שכמעט לא משתתף בתהליך "חילוף-חומרים" ושבתחילת דרכו בגן חסר חומר אורגאני), התפתחות הצמחים תלויה-לחלוטין בהזנה המלאכותית. החסרונות העיקריים בדישון הם זיהום מי תהום וסכנת ההמלחה של המצע.
וכך דילגנו בקלילות לאתגר השני: המלחה. בשל איכות המים כאן, בגינות במצע מנותק ישנה בעיה של המלחת המצע, גם ללא דישון. ההמלחה מביאה את הצמח להתנוונות ואחד הפתרונות המרכזיים לכך, בגינון גגות למשל, הוא השקיה בעודף. אלא שלא כמו בגינת הגג, עודפי המים של החלק העליון בקיר הירוק מחלחלים אנכית אל חלקיו התחתונים, ואז הקיר הירוק סובל מעודפי מים, מהמלחה ומחוסר אוורור מספיק. כך שככל שהקיר הירוק גבוה יותר, יש צורך בכמות גדולה יותר של מים שתסלק את המלח ובעיית האוורור בחלק התחתון גדלה. והנה הגענו לאתגר השלישי והוא מים. הלא היתרונות העיקריים של הגינון האנכי הם אקולוגיים, אז מה עשינו בזה, אם כמויות אדירות של מים אובדות לנו בשטיפת המלחים? יאמרו המתחכמים, שניתן למחזר את המים, אבל הבעיה היא החזרת המלחים! מים אפורים? אותה הבעיה! מה עושים??
בתמונה: ניסוי לבחינת המלחת המצע בגידול מלפפונים בקירות ירוקים
מספר פתרונות על רגל אחת
1. יש צורך לנקז בנפרד כל מטר של קיר ירוק, כך שהמים מאותו חלק לא יגיעו ל"קומה" מתחתיו. כלומר, למתכננים, מומלץ לתכנן מנקזים או לעבוד עם מערכת שמסוגלת לנקז את המים.
2. אם אין אפשרות לנקז כל מטר, אז במידת האפשר להמנע מקיר ירוק גבוה, בעיקר אם אין בכך צורך עיצובי.
3. רצוי מאוד להשתמש בפרלייט כמצע גידול, כי למרות היותו אינרטי, הוא נשטף בקלות ויש לו תאחיזת מים מעולה, כך שהוא יעיל בהרבה ממצעים אחרים.
4. שווה לנסות לגדל צמחים שעמידים במליחות. רשימות מצויינות בנושא מאמריקה ומאוסטרליה, כולל ירקות, בגיגול: Salt Tolerant Plants.
5. ישנה אפשרות למחזר את המים, על ידי ערבובם במים "חדשים", כמו שעושים במרכז ההדרכה לאגרואקולוגיה עירונית בהוד השרון.
גרסאות קודמות של מאמר זה פורסמו בגן ונוף ובאתר SAF.